כתבה ואיירה: רותו מודן
נינה יושבת ואוכלת ארוחה עם הוריה והם מעירים לה על נימוסי השולחן שלה ללא הפסקה – לא לתת אוכל לסמי הכלב, לא להתנדנד ליד השולחן, לאכול כמו שצריך... כאשר נינה מתרגזת על הוריה הם אומרים: "ומה יקרה אם מלכת אנגליה תזמין אותך לסעודה?" ואכן, חולפות שניות אחדות והכרוז המלכותי של מלכת אנגליה מזמין את נינה לסעודה בארמון בקינגהאם. כמובן שנינה נעתרת להזמנה אך כאשר מגיעה לארמון מגלה שהארוחה ממש אינה לטעמה... לשמחתה המלצר מסכים להביא לה פסטה עם קטשופ – המאכל החביב עליה. מה לעשות שאין מזלג שמתאים לאכילת פסטה ונינה נאלצת לאכול בידיים? ומשם – חגיגה אמיתית של אכילה! נינה מלמדת את המלכה ונתיניה איך באמת כיף לאכול...
כמבוגרים אנו נוטים לשכוח את ההנאה שבאכילה עם הידיים ואת העובדה שכשהיינו ילדים נימוסי שולחן לא היו בראש מעיננו. מדוע אנו חשים צורך להעיר לילדינו? מה הדבר מעורר בנו?