כן קרה כלום מאת: אורי בר און איורים: אודי טאוב
לרוב אני משתדלת לא להמליץ על ספרים שלא ניתן כבר להשיג אותם או שצריך להתאמץ קצת בשביל להשיגם – אבל אני סבורה שהספר הזה באמת שווה את זה.
"כן קרה כלום" הוא ספר שכבר משמו נרמז נושאו – התייחסות למשהו שכן קרה, בחוויה של ילד, בניגוד לאמירה שלנו המבוגרים הממהרים להכריז: "לא קרה כלום!" כאשר הילד נופל, מתאכזב, או מרגיש רגשות שליליים אחרים שאנו ממהרים לבטלם.
מסופר על ילד שהולך עם משפחתו לים וחווה חוויות יומיומיות של בהלה, כאב, ואכזבה. הוא מאפשר לקוראים לבחון מחדש את האמירה האוטומטית של "לא קרה כלום!" ובמקומה נותן מקום לרגש השלילי, מאפשר אותו ודורש שיכירו בו. כשנופל לו הארטיק – כן קרה כלום מבחינתו כי הוא מאוכזב מכך. כאשר הוא מתנגש באדם זר – כן קרה כלום כי הוא חש מבוכה בעקבות כך. בסיומו החכם של הספר דווקא האב הוא זה שקורה לו דבר מה והילד הוא זה שמנחם אותו ולא ממהר לבטל את תחושתו.
למה אנחנו כל כך ממהרים להגיד "לא קרה כלום" לילדים? האם ברוב המקרים הדבר עוזר להם להתגבר או שמא דווקא בדיוק להיפך?
להתראות בשבוע הבא,
נגה