אגודת משוררי הרחוב כתבה: נורית זרחי אייר: עובדיה בנישו
"אנחנו כותבים היום על דברים שלא נראים לעין." (מתוך הספר "אגודת משוררי הרחוב")
על הספר שאמליץ היום יש לי כל כך הרבה מה לכתוב אך אשתדל להתאפק ולתמצת. זה הוא ספר מרגש ורגיש שמתאים לילדים.ות רגישים.ות ועליו להיקרא בתיווך של מבוגר.ת רגיש.ה. הוא מורכב ומעלה שאלות רבות, לגבי מה זה בעצם בית, על שלל המובנים שלו. חשוב לי לציין כי יש בו תכנים שעשויים לעורר כל מיני רגשות בקרב הקוראים.ות ועל כן ממליצה (למעשה תמיד) לקרוא את כולו קודם בעצמכם.ן לפני שתבחרו להקריא אותו לילד.ה. הספר נפתח בבקשתה של איה הילדה מאימה – לאמץ שני חתולי רחוב קטנים בשם שמוליק ונוליק. לאחר שהוריה מסרבים מוצאים החתולים בית זמני במחסן שבו מתקיימות סדנאות כתיבה לילדים. הם מחליטים לכתוב שיר בעצמם על געגועים ורוצים להשתתף בתחרות השירה שמארגנת העירייה. כאן נכנס לסיפור גם "האיש הגבוה", איש חסר בית גדול מימדים שמלווה את החתלתולים הקטנים לעירייה להשמיע את שירם בפני ראש העיר ונוצר שיח על אהבה, געגועים, שייכות ובית. איוריו של עובדיה בנישו לסיפור שכתבה נורית זרחי בשפתה הייחודית מפורטים, בעלי רבדים עמוקים ומספרים בעצמם על דברים שלא נראים לעין.
מתוך שירם של החתולים:
"יש מי שיאהב אותי,
יש מי שיכיר.
הוא יהיה הוא, מיאו."
ומה זה בית עבורכם.ן?
להתראות,
נגה
