העץ שאף ילד לא דמיין

מאת: אתגר קרת ושירה גפן איורים: שרון שפיץ

את ההמלצה על הספר הבא אפתח בקטע משירו של מארק סטרנד, בתרגומו של עוזי וייל:

"בשדהאני היעדרושל שדה.ככה זה תמיד.היכן שאני נמצאאני מה שחסר."

השיר הזה ליווה אותי בעת קריאתו של הספר האחרון שכתבו יחד קרת וגפן. בספר, המורה מבקשת מהילדים והילדות לדמיין עצים עבור חצר בית הספר היבשה והמוזנחת. כל עץ שידמיינו - יציירו וילכו לנחום, שגר בראש ההר שידאג לכך שהעץ יהפוך לאמיתי: "אם כל תלמיד ימציא מה שאין, יהיה לנו גן נהדר". כל הילדים והילדות מדמיינים.ות עצים מקוריים ונהדרים – חוץ מיואל. לא משנה כמה הוא מתאמץ – הוא לא מצליח לדמיין שום עץ. הוא מגיע לנחום כשהחשיכה כבר יורדת, ומבקש ממנו סיוע. נחום, עייף ומותש מלברוא כל היום עצים מדומיינים של ילדים וילדות, משלח אותו מעל פניו. מחוץ לביתו מוצא יואל גזע של עץ, שעליו אומר נחום – "סתם איזה עץ, שאף ילד לא דמיין". כל הלילה הולך יואל עם גזע העץ וחושב מחשבות, על מי דמיין את מה שאין. ומתוך המחשבות וההרהורים צומח העץ שאף ילד לא דמיין.

אפשר להגיד שהספר הוא ספר פילוסופי – במובן הכי טוב של המילה. הוא נוגע בשאלות ביחס לאיך חושבים על מחשבה, מהי משמעותו של היעדר והאם יכול לצמוח יש מתוך אין.

בתקווה לבשורות טובות,

נגה