הים ראה

הים ראה

כתב ואייר: טום פרסיבל

תרגום: דנה טל

לפעמים אנו פוגשות.ים בספר שהגיע בדיוק בזמן - כדי להגיד לנו משהו ממש עכשיו, בתקופה מסויימת של חיינו. הספר שאמליץ עליו היום פגש אותי באופן אישי בתקופה בה ביקשתי מילות נחמה – והוא העניק לי אותן באופן הכי מדויק ומרגש שאפשר.

לא היה משהו שסופיה אהבה יותר מהדובון המרופט שלה. היא נושאת עימה את הדובון לכל מקום ולמרות שלא כתוב זאת באופן מפורש מידי – כפי הנראה הדובון הזה הוא מזכרת רגשית משמעותית מאימה שכבר איננה. כאשר היא לוקחת את הדובון למסע בים והוא אובד לה – סופיה מלאת צער. אבל היא לא לבד, כי אבא שלה מנסה לעזור לה וגם כי הים ראה. והים עושה הכל על מנת להשיב לסופיה את הדובון שלה.

שני הרבדים של הסיפור – זה המפורש והגלוי לעומת הסמוי והנרמז, מצליחים להתקיים זה לצד זה בהרמוניה מפתיעה ולמרות התכנים שעשויים להיות מעציבים בסיפור יש בו הרבה שמחה, תקווה ואופטימיות. סופו המפתיע של הסיפור מרגש ומעלה חיוך.

"אתם מבינים, שום דבר לא הולך אף פעם באמת לאיבוד, אם אתם שומרים אותו בלב." (הים ראה).

ואילו זכרונות עמוקים ומשמעותיים מלווים אתכן.ם?

להתראות בשבוע הבא,

נגה